כתיבה אתית ומוסרית – איך לכתוב בלי לעשות וויתורים מוסריים

מאת: | מאי 31st, 2015
כתיבה מוסרית

העולם שלנו עשוי ממילים. מילים וסיפורים בונים את התרבות האנושית, ועושים אותה למה שהיא – לא מקבץ אקראי של אנשים, אלא חברה. הסיפורים שלנו מלמדים אותנו מה נכון ומה פסול, איך צריך להתנהג ואיך אסור, מה מקיף אותנו ומה אנחנו רוצים להיות. סיפורים שכאלו הם הפילטר שדרכו אנחנו מבינים את העולם, והם מקיפים אותנו ונמצאים בכל מקום שבו אנחנו נמצאים.

בעבר דיברנו על איך לכתוב בצורה יעילה – עברנו על מבנה נכון, על הוכחת טענות, על שימוש יעיל במשלב ואפילו על איך לגרום לאנשים לקרוא את הטקסטים שלכם. אבל על דבר אחד לא דיברנו – על איך לכתוב טקסט מוסרי.

מהו מוסר?

לפני שנתחיל לדבר על כתיבה מוסרית, יש פיל במרכז החדר שצריך להתייחס אליו – לא כולנו מסכימים על מה מוסרי ונכון. אבל בעוד שלכולנו יש גרסאה קצת אחרת של "נכון" בראש, לכולנו ברור שיש משהו נכון שכזה שם בחוץ שאליו אנחנו שואפים. אנחנו יכולים להודות בעובדה שאנחנו לא יודעים מה ה-"נכון" האמיתי, שואפים לגלות אותו ולהכיר באפשרות שאנחנו טועים; אבל גם במקרה כזה יש בנו אמונה כלשהי על אופיו של העולם. בהחלט יתכן שלא נדע מהו האופי האמיתי הנ"ל, אבל כולנו בטוחים שהוא קיים – אחרת, אין על מה להתווכח.

כמו כן, יש מספר דברים שדי קל להסכים עליהם – כל מערכת מוסרית תשאף לצמצם את הפגיעה באנשים אחרים למינימום, ותשאף לשפר את חייהם של כמה שיותר אנשים. בעוד שניתן להתווכח על מהי פגיעה בכל מקרה נתון, כשיש פגיעה ברורה כל מערכת מוסרית תשאף להמנע ממנה. רצח, למשל, הוא עוול בכל מערכת מוסרית מוכרת.

אז איך אנחנו יכולים לכתוב בצורה מוסרית ואחראית?

הסיפור החברתי

באחד המאמרים המבריקים והמוצלחים ביותר שאי-פעם נכתבו, "תמיד נלחמנו", קמרון הרלי מתארת את הדרך שבה פיקציה משפיעה על ראייה העולם שלנו:

"תנו לי לספר לכם סיפור על לאמות; הסיפור הזה ידמה לכל סיפור אחר ששמעתם על לאמות, ויתאר אותן כיצורים קשקשיים, שאוכלים את צאציהם ומשליכים את עצמם למים הקרים כל שנה באקט התאבדותי. … מידי פעם, כשתראו לאמה מחוץ לסיפור שלי ולכל הסיפורים האחרים, אתם עלולים להיות מופתעים – היא לא תדמה בכלל ללאמות שקראתם עליהן בסיפורים. אתם תצחקו על זה עם החברים שלכם, ותמשיכו לתאר לאמות בתור יצורים קשקשיים, ובסופו של דבר תשכחו את כל הלאמות שלא התאימו לסיפור."

הארלי כמובן משתמשת בסיפור המומצא הזה כל לאמות קניבליסטיות וקשקשיות כדי להעביר נקודה בקשר ליצוג נשי בסיפורים, אבל מה שהיא מדברת עליו נכון באופן כללי, לכל דבר – סיפורים הם מה שמאפשר לנו לדעת, מבלי שאי-פעם ראינו אחד, איך נראה וויקניג; איך מדבר פיראט; איך שואג דינוזאור. יש לנו תמונות בראש של דברים שלא התקיימו מעולם כמו דרקונים, ואנחנו יכולים להכיר לעומק יקומים שלמים שאותם לא נבקר לעולם.

בנוסף לאלו, סיפורים מאפשרים לנו להבין איך החברה עובדת, ומה אנחנו יכולים, צריכים, ומנועים מלהיות בתוכה. למשל, הסיפור הסטנדרטי על האביר שיוצא להגן על הכפר ולהציל את הנסיכה מהקוסם המרושע מספר לנו על מספר תפקידים בחברה: הוא מספר לנו שיש אנשים בכפר, שהם חפים מפשע וראויים להגנה, ומלמד אותנו שמותר לנו להיות סתם אנשים טובים שצריכים הגנה וסיוע; הוא מספר לנו על האביר שמגן על החפים מפשע, ומלמד אותנו שראוי להיות אדם שכזה, ששם את גופו בין החפים מפשע ואימת מדכאיהם; והוא מספר לנו על הקוסם המרושע שחוטף את הנסיכה, רודה בכפריים הפשוטים, ואז נענש על זה בידי האביר, וככה אנחנו לומדים שזה פסול להיות אדם רשע שכזה. הסיפור מאפשר לשומעים לחוות את החיים השונים של הדמויות בו, להזדהות איתן, למצוא את עצמם בתוך הסיפור ולהבין מה השיפוט המוסרי שהחברה מעבירה על פעולותיהן של הדמויות. הסיפור מלמד את השומעים מה החברה מצפה שהם יהיו.

אבל לא כל אחד ימצא את עצמו בתוך הסיפור: למשל, בסיפור הקודם נשים רבות ימצאו את עצמן רק בתור העלמה במצוקה, ולא יתחברו אליה. ככל שקיימים סיפורים רבים יותר במוחו של כל אדם ובמרחב הציבורי, כך גדלה כמות הדמויות שהוא מכיר ויכול להתחבר אליהן – ואיתן, מגוון הדברים שהוא מרגיש שהוא יכול להיות. ילדה שתשמע רק על עלמות במצוקה תגדל ללמוד שזה מה שהחברה מצפה שהיא תהיה; ילדה שתשמע גם על אבירות וקוסמות מרושעות וסוחרות נפט תגדל להאמין שהיא יכולה להיות כל אלו. האמונה הזאת ביכולתה להיות כל מה שהיא רוצה תשפיע על הבחירות שהיא תעשה בהמשך חייה, וככל שהסיפור החברתי שהיא תכיר יהיה גדול ורחב יותר, ויכלול יותר אפשרויות, יהיה לה קל יותר לעשות בחירות שיתאימו לאישיות ולחלומות שלה.

אסור, מותר, ראוי

בנוסף לקיומן של דמויות ואפשרויות קיום שונות, סיפורים מציגים בפנינו תפיסות מוסר שונות – סיפורים תמיד כוללים קונפליקט, בין אם פיזי או רעיוני, בין מספר דמויות או דרכי חיים, כשהסיפור מנסה להציג דרך חיים אחת כמוסרית ועדיפה יותר מאחרת. הגיבור ודמויות המשנה הקרובות אליו יעברו מסע שיחשוף אותם בפני האפשרויות השונות, ויציג את ערכה של מערכת המוסר הראויה יותר בעיני המחבר.

למשל, בסרט האחרון בסדרת סרטי רמבו, "ג'ון רמבו", מוצגות שתי מערכות מוסריות – מחד, האמונה הפציפיסטית שאלימות היא רעה באשר היא; מאידך, הטענה שאלימות כהגנה על חפים מפשע היא ראויה וצודקת. את הטענה הראשונה מציג צוות המיסיונרים שמגיעים לבורמה כדי לסייע לשבטים המקומיים, הנרדפים ע"י מיליציה מקומית בשל נצרותם. ראש צוות המסיונרים מייצג את המערכת המוסרית הזאת, ומציג אותה בבירור בתחילת הסרט כשהוא נוזף ברמבו על כך שהרג מספר שודדי ים/נהר כדי להגן על המיסיונרים, בטענה שרמבו צריך היה לבחור בדרך של שלום ולהמנע מהרג. מצדו השני של הקונפליקט המוסרי, צוות של שכירי חרב אשר נשכרים לחלץ את המסיונרים מציג את הטענה השניה – שאלימות היא מוסרית כשהיא מגנה על חפים מפשע ואלו שראויים להגנה. הסרט מציב את שתי הטענות אחת מול השניה, והצופים מלווים את רמבו בעודו מתמודד עם עברו האלים ונסיונותיו למצוא את הדרך המוסרית ביותר לחיות, בעודו נקרע בין שתי הטענות המוסריות הנ"ל. לאורך הסרט כל אחת מהמערכות המוסריות מתמודדת עם איום חיצוני, והסיפור טוען שפציפיזם לא מספק פתרון אמיתי לרוע. לאורך הסרט, גם רמבו וגם ראש קבוצת המסיונרים עוברים תהליך הדרגי, שבסופו שניהם מקבלים את האלימות ככלי הכרחי לקיומה של חברה ולהשתת צדק.

בעוד שב-"ג'ון רמבו" ההשוואה בין מערכות מוסריות ברורה וקלה לזיהוי, בסיפורים אחרים היא נסתרת יותר; אבל חשוב להבין שכל סיפור מציג לפחות שתי מערכות מוסר מתנגשות, ומציע לקוראים לאמץ אחת מהן, בטענה שהיא נעלית יותר. סיפורים רבים מציגים את מערכת מוסר הנחותה כשייכת לאנטגוניסטים בסיפור, ומאפשרים לגיבור לנצח בזכות המוסר שאותו הסיפור מנסה לקדם. הבחירה הזאת מזינה את הסיפור החברתי, מוסיפה לתוכו רעיונות חדשים ומעניינים, ומאפשרת לכותב להציג את הסיבות שלדעתו הופכות את הרעיונות שאותם הוא מנסה לקדם לנכונים יותר.

מאמרים מקצועיים כסוגה סיפרותית

עד עכשיו דיברנו על סיפורים, אבל קל לראות שהיום מאמרים מקצועיים, בין אם מדובר בטקסט בנושא כתיבה או ידיעה חדשותית, מספקים חלק מהתפקידים שבעבר סיפקו ספרים: מאמרים מקצועיים משמשים את התפקיד שעבר שימוש סיפורים טלאולוגיים, ומסבירים לנו את העולם;מאמרים היסטוריים ומאמרי דעה מחליפים את האגדות ההיסטוריות כדי לתאר ולפרש לנו את העבר; ידיעות חדשותיות משמשות את אותו תפקיד של שמועות ואגדות אורבניות, ומספקות לנו מידע סמי-אמין על העולם שסביבנו.

לכן, קל לראות שמאמרים מקצועיים משתתפים גם הם בבניית הסיפור החברתי שלנו, במספר דרכים שונות. ראשית, כל מאמר מתמקד במידע מסויים, ובחירת המידע הזאת מדגישה חלקים מסויימים של הסיפור החברתי ומספרת לקוראים מה חשוב יותר ומה חשוב פחות – מאמר שמתאר את ההיסטוריה הערבית בארץ ישראל ולא מתאר את הפרעות והפוגרומים ביהודים בתקופת הישוב מבנה את הסיפור החברתי של קוראיו בצורה מסויימת; מיקוד ובחירות עריכתיות משפיעות מאוד על תפיסת העולם של הקוראים.

בנוסף, השימוש בשפה, מילים ובחירת דוגמאות משפיעה מאוד על הקוראים, גם אם הם לא שמים לב לזה – למשל, מאמר שמדבר על מיניות ומתאר "מיניות רגילה" לצד "מיניות הומוסקסואלית" מבנה תפיסה מסויימת של נורמליות ומצמיד אותה למיניות הטרוסקסואלית, ובאותה נשימה מתאר הומוסקסואלית בתור "האחר", שנמצא מחוץ לגדר ולעומתו נבחנת הנורמליות הנ"ל.

חשיבותה של האמת – כתיבה אתית ומיקוד

לכותבים יש אחריות גדולה כלפי הקוראים שלהם – כאמור, כל טקסט כתוב מעצב את תפיסת העולם של קוראיו; מסיבה זו, חשוב מאוד שכל מאמר ישען על מקורות עובדתיים, בדוקים וברורים, וינסה לספק לקוראים תמונת עולם מקיפה וממצה ככל האפשר.

כשאדם קורא מאמר מקצועי, הנחת המוצא שלו היא שהכותב מעורה בחומר, ביצע מחקר מקיף ובדק את כלל העובדות שאותן הוא מציג. נכון, לא כדאי לסמוך על אנשים שאיננו מכירים ולתת בידהם את המפתחות לתפיסת העולם שלנו, אבל לרוב האנשים אין מספיק זמן לבדוק את כל העובדות בעצמם, ולרדוף אחרי כל בדל מידע אפשרי כיד לוודא שהם מקבלים את התמונה השלמה. כותבים צריכים להיות מודעים לעובדה שפעמים רבות כל מה שיכתבו יתקבל כאמת מוחלטת, ולוודא שהדברים שהם כותבים נכונים. בעידן הרשת קל לבצע מחקר שכזה; חשוב מאוד להתבסס על מקורות מבוססים, לקרוא את המאמרים שעליהם כותבים, לוודא שהסיפורים שמועברים מבוססים על עדויות מהימנות וכו'.

בנוסף, חשוב מאוד לספק תמונת מציאות מקיפה ומבוססת ככל האפשר. דברים רבים, כשהם מוצאים מההקשר שלהם, מייצרים תמונת עולם הופכית לחלוטין מהמציאות האובייקטיבית – למשל, ידיעה חדשותית על גבר שנורה ע"י שוטר בעת שניסה לגנוב את הטייזר של השוטר הנ"ל תספר סיפור אחד; ידיעה על גבר שחור שנורה ע"י שוטר לבן בעיר דרומית בארה"ב לאחר שעוכב בגלל אורות חניה תקולים תספר סיפור אחר לחלוטין; לבסוף, ידיעה חדשותית שתכלול ווידאו של השוטר הנ"ל יורה בגבר השחור בגבו ואז מתקרב אליו בקור רוח ומשליך לצידו טייזר תספר סיפור שלישי, נוראי בהרבה.

לכן, עלינו לשאוף לספק את מירב העובדות ואת ההקשר שבתוכו הן נטועות בכל טקסט ובכל מאמר שאנחנו כותבים – זוהי המחוייבות הבסיסית ביותר שיש לכותב כלפי קוראיו.

מוסריות תת-סיפית

בעוד שסיפורים מייצרים את העולם שלנו, הם לא הדרך היחידה שבה אנחנו לומדים על העולם. מתחת לפני השטח של כמעט כל אמירה מסתתרות טענות נורמטיביות, והשימוש שלנו בשפה ובמילים מבנה את העולם שבו אנחנו רוצים שאחרים יחיו.

למשל, נדמיין מאמר שמתאר את מצבם של שלושה אנשים היפותטיים – כותב המאמר צריך לבחור להם שמות, מגדר, מראה, עיסוק וכו'. הבחירה הזאת מצביעה לא רק על האדם הסביר שהוא מדמיין, אלא גם מבנה ומחזקת את אותו אדם תיאורטי בעיני הקוראים. כך למשל בחירה באדם, בני וגדי, שיהיו גברים אשכנזים שעובדים בהיי-טק תחזק את עובדת היות האדם הממוצע אשכנזי, ותחזק את מערך הכוחות החברתי הקיים. לעומת זאת, בחירה באלכס, ברכה וגנית, שיהיו גם גברים וגם נשים, ממוצא עדתי שונה ומשכבות שונות של האולכוסיה ירחיבו את מנעד האנשים הקיימים בסיפור החברתי של הקוראים, יוסיפו לעולמם, ירחיבו אותו ויקלו על קבוצות אוכלוסיה שקופות למצוא מקום במרחב הרעיוני החברתי.

בחירה חשובה נוספת היא בניסוחים ובסגנון. סגנון המאמר יכול להיות תוקפני, מזלזל, מעצים, מעודד וכו', וחשוב לבחור בשפה שתבטא את התוכן בצורה המוסרית והטובה ביותר ותעשה צדק עם הנושא, התוכן, ואמונותיכם.

עצות לכתיבת מאמרים מוסריים יותר

הנה מספר עצות שיעזרו לכם להפוך את הכתיבה שלכם למוסרית יותר.

  1. ספקו לקוראים את המידע הטוב והמיהמן ביותר שאתם יכולים – קראו על כל נושא לעומק; חפשו מידע ראשוני ואל תסתפקו בפרשנויות בלבד. הקפידו לכתוב את האמת, הביאו דברים בשם אומרם ולצד ההקשר המתאים, וודאו שאתם לא משקרים, מרמים או משמיטים פרטים חשובים.
  2. הבינו את ההקשר, וספקו אותו בטקסט – זה לא מספיק לכתוב את האמת, צריך גם לעגן אותה במציאות ולהבהיר את הנסיבות שהובילו להתרחשותה. שאפו לספק לקוראיכם את כל המידע שהם צריכים כדי להבין את הנושא כפי שאתם מבינים אותו.
  3. אל תעלימו את האידיאולוגיה שלכם – כל אחד מאמין במשהו, אבל בשנים האחרונות יש נטיה קבועה לדחוף את האידיאולוגיה לאחור, להפוך אותה לשקופה. להתעלם מהאמונות שלכם לא ישפר את הטקסטים שלכם, אז תתחילו בלהכיר בדברים שבהם אתם מאמינים – בין אם אתם קומוניסטים נלהבים, חסידי ארץ ישראל השלמה או "סתם" ישראלים שמאמינים שצריך ללכת למילואים ולתמוך בניצולי שאה, תכירו באידיאולוגיה שלכם ובדרך בה היא משתקפת בטקסטים שאתם כותבים, במילים שאתם בוחרים, ובדוגמאות שבהן אתם משתמשים. כשהאידיאולוגיה שלכם לא תהיה שקופה לכם, תוכלו לבחור במודע איך להכניס אותה לתוך הטקסט.
  4. אחרי שתכירו באידיאולוגיה שלכם, תוכלו להתחיל לחשוב איך לשלב אותה בצורה היעילה ביותר בכתיבה שלכם. לפני הכל, חשוב לוודא שכל טקסט מספק ערך רב לקורא, ולא הופך לכרוז אידיאולוגי. את האידיאולוגיה צריך לשלב במקומות הפנויים, הריקים – בדוגמאות, בבחירת המילים, במיקוד וכו'.
  5. ביחרו במודע בסגנון לשוני שמתאים לאמונותיכם – למילים יש כוח, וניתן לבטא את אותו רעיון בדרכים שונות ורבות. חשוב לבחור בדרך שהולמות את ערכיכם; גם כשאתם כותבים מאמר מקצועי, היו מודעים לכוח שלכם, ולעובדה שכל בחירה שלכם משפיעה על הקוראים.

סיכום

העולם הדיגיטלי של המאה ה-21 עשוי ממידע ומילים, וכל אחד מאיתנו מוסיף לו עוד ועוד. כל מאמר דעה, סיפור, או טקסט אינפורמטיבי מעצבים את תפיסת עולמם של אלפי אנשים – בעוד שלכל אחד מהם יש השפעה מעטה, כולם ביחד מעצבים את העולם שבו אנחנו חיים. כל יום שעובר מוסיף עוד ועוד השפעות כאלו לאלפי האנשים שמבלים ברשת, וביחד מגוון הטקסטים העצום שאנחנו כותבים משנה את העולם. לנו ככותבים יש את הכוח לעצב את העולם; אם ננצל אותו בחוכמה ובאחריות, נוכל לעשות את העולם קצת יותר טוב.

פורסם בקטגוריה: תוכן באינטרנט
ישי מרזל Google+

ישי מרזל, 31, תל-אביבי ממוצא ירושלמי. כותב מעל 13 שנה ומנהל את מחלקת התוכן של סרבולה כתיבת תוכן. חובב משחקים, מספרים, משחקים שיש בהם מספרים ודרכים מעניינות להשתמש במילים.

2 thoughts on “כתיבה אתית ומוסרית – איך לכתוב בלי לעשות וויתורים מוסריים”

  1. אאר"ג הגיב:

    לא כותבים טקסטים כאלו מספיק, ובמיוחד, לא קוראים לכותבי טקסטים מספיק להציג את האידיאולוגיה שלהם. מנסים לגרום לנו להתבייס בכך שיש לנו אידיאולוגיה, בכך שדברים הם "פוליטיים"; יפה מאוד הקריאה לכולנו להיות מוסריים יותר, גם בכתיבה שלנו.

  2. יפיפה אהבתי כפי שהוזכר לעי"ל
    כבר לא כותבים וגם לא קוראים בימים אלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפו את הפוסט עם חברים