המאמר הטוב ביותר שתקראו על שגיאות פיסוק. נקודה.

מאת: | יוני 28th, 2017
שגיאות פיסוק

המאמר הזה ייפתח בהבהרה, כי סדר צריך להיות: פיסוק איננו חקוק בסלע. באמת! כשאדם עברי אחד אחז לראשונה ביתד וחצב באבן מילים בעברית עתיקה, לא היו לו פסיקים או נקודות. גם בתנ"ך, הפלא ופלא, אין פיסוק – יש רק טעמים. אז בשביל מה כל כאב הראש הזה, עם החוקים ועם הכללים? נחזור למשפט הראשון: כי סדר צריך להיות. אין ספק שאפשר גם לכתוב בלי פיסוק בכלל, אבל הסכנה היא שהדברים שנכתוב לא יובנו כמו שצריך. מאחר שסרבולה היא חברה שמספקת מגוון שירותי תוכן, אנחנו מייחסים חשיבות רבה לכתיבת טקסטים שהקוראים יבינו בקלות. ולמה זה חשוב? כי שפה היא אמצעי תקשורת, ומספיק משפט אחד שהובן בצורה שגויה כדי להסב לכם נזק גדול. דוגמאות נוספות לכך תוכלו לראות במאמר הקודם שכתבתי (בשיתוף עם דפנה בן יהושע), על שגיאות נפוצות בכתיבה.

פיסוק הוא עניין של סגנון. כמו שאת אותו משפט אפשר לנסח בכמה אופנים, כך גם אפשר לפסק אותו בדרכים שונות. לפעמים אפילו המשמעות שלו לא תשתנה. אני מאמינה גדולה בחירות אמנותית ובכתיבה שמאתגרת מבנים קיימים. לצד זה, אני במאית בהכשרתי, ואם מעולם לא נתקלתם בטקסט דרמטי, אספר לכם שהכול טמון בהוראות הבימוי. איך זה קשור לפיסוק? הפיסוק, כמו שאני רואה אותו, הוא "הוראות בימוי" לקוראים. אם אתם מקריאים את הטקסט הזה באוזני חברים (מומלץ בהחלט!), אולי אפילו ציירתם עכשיו מירכאות כפולות באוויר.

אבל רגע, כתבתי בהתחלה שמשפט שלא הובן כראוי עלול לעשות לכם צרות גדולות (בין שאתם כותבים הודעה לעיתונות על העסק שלכם או תגובה לפוסט בפייסבוק). אז בואו נראה איך להימנע מהן באמצעות פיסוק.

פיסוק מציל חיים

את זה לא אני אמרתי, זה מם שמסתובב ברשת. חפשו בגוגל “punctuation saves lives” ותגלו מבחר משפטים שהשתבשו בדרך. המפורסם ברשימה הזו הוא המשפט הבא, בתרגום חופשי:

בואו נאכל ילדים!

האם מדובר בקריאה לקניבליזם? אמנם יש ילדים שבא לכם לאכול אותם מרוב שהם מתוקים, אבל ברצינות: במשפט הזה חסר פסיק קטן. ככה הוא צריך להיכתב:

בואו נאכל, ילדים!

במיוחד במקרה כזה, שבו הפסיק או היעדרו משנים לחלוטין את המשמעות, חשוב להקפיד לכתוב אותו. אני בטוחה שכבר שמעתם על מריבות בין בני זוג שלא הבינו נכון פתקים או מסרונים, החל מהצהרות אהבה שלא צלחו ועד לרשימות מכולת שהשתבשו.

וכדי שלא נסיים את הסעיף הזה באווירה קודרת, קחו שירונים ושירו איתי:

"קחי לך, ילדה אהובה, את תרמיל האתמול
יש בו כמעט את הכול"

("יש לך אותי", תיסלם. מילים: צוף פילוסוף)

אם תציצו באתר "שירונט", תגלו את מילות השיר ללא הפסיקים במשפט הראשון:

שירונט - יש לך אותי

במקרה הזה אני בטוחה שצוף פילוסוף לא ביקש שמישהי תיקח לה ילדה אהובה, כי מדובר כאן בחטיפה, וזה עניין חמור מאוד.

בקיצור, אם המשפט שלכם מקבל משמעות שונה בלי הפסיק – סימן שהפסיק נחוץ.

הכנתי לכם אפילו אינפוגרפיקה להמחשה:

אינפוגרפיקה פיסוק מציל חיים

בואו נפתח סוגריים

מה ההבדל בין סוגריים עגולים, מרובעים ומסולסלים?

אין הבדל.

אבל יש כלל אחד חשוב שנוגע גם לסוגריים וגם למירכאות, והנה הוא מגיע:

היכן ממקמים את סימני הפיסוק – לפני או אחרי סוגריים/מירכאות?

הכלל קצת מסובך, אז פירקתי אותו לכמה מרכיבים:

  • לפני הסימן הימני (הפותח את הסוגריים או את המירכאות) יבוא רווח.
  • מיד אחריו תיכתב המילה הראשונה, ללא רווח.
  • בתום המילה האחרונה ייכתב הסימן הסוגר (שוב, מירכאות או סוגריים) ללא רווח.
  • אחרי הסימן הסוגר יגיע סימן פיסוק או רווח.

לדוגמה:

היא מאזינה לאלבום "חם על הירח" של ברי סחרוף בזמן אימון הריצה בבוקר.

והנה עוד דוגמה, הפעם עם סוגריים:

ניסיתי הכול (מה כבר רציתי? קצת שקט?), אבל השכנה ממול לא הפסיקה לצעוק על החתול שלה.

ומה קורה בציטוט?

בואו ניקח לדוגמה את המשפט הבא:
"אין לי כסף, אין לי!", אבא כך אומר ונותן נשיקה, לא יותר.

סימני הפיסוק שבתוך המירכאות (הפסיק וסימן הקריאה) מתייחסים למשפט המצוטט, כפי שנאמר במקור. הפסיק שבא מיד לאחר המירכאות (ללא רווח) שייך למשפט החיצוני.

תוכלו לראות את כל זה באינפוגרפיקה הבאה:

אינפוגרפיקה סוגריים ומירכאות

במירכאות כפולות ומכופלות

אם כבר במירכאות עסקינן, יש להן עוד תפקיד. לפעמים הן באות להציג אבסורד, היפוך משמעות או השאלה מעולמות הסלנג. כאן חשוב להקפיד שהמילה או הביטוי ישתלבו במשפט כראוי. אם מדובר בשם הפועל, חשוב לא לקטוע אותו בצורה מלאכותית.

הנה דוגמה לצורה השגויה:

"אימא מפתחת במהלך חייה יכולת ל"קרוא" את המצוקות ואת הכאבים של ילדיה".

לצערי, התופעה הזו די נפוצה. הצורה הנכונה היא, כמובן, "לקרוא". זו מילה שלמה ואין סיבה לשבש אותה.

עוד גרסה של שגיאה זו היא הכנסה של ביטוי או של שם מיודע למירכאות, אבל ללא ה"א הידיעה הפותחת.

לדוגמה:

אני אוהבת את להקת ה"אבנים המתגלגלות".

שוב, כל שם הלהקה אמור להיכנס כאן לתוך המירכאות: "האבנים המתגלגלות". You can’t always get what you want.

חברו את הנקודות

משפט חיווי, למי שלא זוכר את שיעורי הלשון מבית הספר (אל דאגה, מדובר ברובנו), זה משפט שמסתיים בנקודה. אמנם כבר התרגלנו לכתוב מסרונים ללא נקודה בסופם (אחרת הם עשויים להתפרש כפאסיב-אגרסיב – חשבו על הפעם האחרונה שסימסתם לבן או לבת הזוג "הכול בסדר?" והם השיבו לכם "הכול בסדר." Yikes), אבל כשאנחנו כותבות משפט ורוצות להבהיר שהוא הסתיים – הנקודה היא סימן הפיסוק הראוי. יש גם סימן שאלה, סימן קריאה, סימן תמיהה (אל דאגה, ניגע בהם בהמשך) וגם… שלוש נקודות.

בשלוש נקודות כדאי להשתמש בזהירות. הן אינן סוגרות את המשפט בצורה מובהקת, אלא משאירות את הקוראים בתהייה או בציפייה.

בעניין הזה שמתי לב לתופעה מוזרה ובלתי מובנת: שתי נקודות. או ארבע נקודות. בזו אחר זו. בהתחלה חשבתי שזו שגיאת הקלדה, אבל גיליתי דפוס. אז אחת ולתמיד: אין דבר כזה! בחרו: או נקודה אחת או שלוש נקודות. אין באמצע, ובוודאי אין יותר.

ועוד משהו חשוב: אי אפשר להשתמש בשלושה (או יותר, או פחות) פסיקים במקום שלוש הנקודות. אין לזה משמעות וזה נראה כאילו נרדמתם על המקלדת. הנה דוגמה מצוינת ממדור הקומיקס "קשקושי רחוב" של תמר בלומנפלד בעיתון הארץ (מומלץ!):

קומיקס קשקושי רחוב פסיקים

בקיצור נמרץ

אני אוהבת לכתוב מילים שלמות, אבל האקדמיה ללשון עברית מאפשרת להשתמש גם בקיצורים – רק שימו לב שהם מוכרים ומובנים מספיק. מס' הוא מספר, עמ' הוא עמוד. ומה עם דר'? לא, זה לא דוקטור. דר' יכול להיות דרום או דרשה, אבל דוקטור הוא ד"ר, על בסיס האות הראשונה והאות האחרונה במילה.

כשמדובר באותיות שמשמשות כמספרים, יש שגיאה נפוצה נוספת. האותיות מ-א' עד י' נכתבות עם גרש. יש מי שממשיכים את המניין בצורה שגויה: יא', יב' והלאה, כנראה כי כך הם התרגלו לכתוב את שמות הכיתות שלהם (ט' 7 היתה אחלה כיתה!). אבל הצורה הנכונה היא זו: י"א, כ"ב, תרי"ג, התשע"ז.

ראשי תיבות, לעומת זאת, כשמם כן הם – האותיות הראשונות בכל תיבה (כלומר, בכל מילה) בצירוף. את זה כולנו למדנו בביה"ס, כשהכנו ש"ב בתושב"ע, בתע"י או בתנ"ך. אבל מה קורה כאשר למילה עם ראשי התיבות נוספות אותיות, למשל כשיש צורך בסיומת או בהטייה? נניח, כשמתמנה מנכ"לית או כשנבנים מתנ"סים חדשים? הצורה הנכונה היא זו שכתבתי. במילים אחרות, הגרשיים מופיעים בדיוק באותו המקום שבו היו מופיעים אילו המילה נכתבה בצורת היחיד שלה.

יש שתי שגיאות נפוצות בעניין הזה:

  1. מיקום של הגרשיים מחדש בין המילה המקורית לבין הסיומת שנוספה לה: מתנס"ים. אין כאן היגיון – זו פשוט שגיאה.
  2. מיקום של הגרשיים מחדש בין האות הלפני-אחרונה לבין האות האחרונה במילה שכוללת את הסיומת: מנכלי"ת. כאן השגיאה מובנת: הרי בראשי תיבות הגרשיים מופיעים במיקום הזה. זכרו שהסיומת נוספת לראשי התיבות – הרי לא נוספו עוד מילים ל"מנהל כללי", רק נוסף המגדר של המנהל הכללי – אשה. אם כך, הצורה הנכונה היא מנכ"ל+ית, מתנ"ס+ים, תנ"כי וכן הלאה.

אין, דבר, יותר, מעצבן, מפיסוק, יתר

נכון, בסעיף הראשון ביקשתי מכם לשים לב לפסיקים שהושמטו. אבל אם תפסקו היטב, ממש כמו במבחן בלשון, עם כל ההסגרים והפסוקיות, בדיוק כמו שלמדתם, אין ספק, שזה יהיה – בכנות – הרבה יותר מדי (כמו במשפט הזה, שמסרב להסתיים משום-מה). האקדמיה ללשון העברית תומכת בדעתי: אין צורך להגזים. אם המשפט מובן גם ללא חלק מסימני הפיסוק – ותרו עליהם לטובת רצף הקריאה השוטף. אז איך לעשות את זה?

הרי כבר אמרנו שמדובר בסגנון אישי. מצאתי שהדרך הנוחה ביותר (בשבילי) היא פשוט לקרוא את הטקסט בקול רם. אם הוא קריא ואינו דורש עצירות מיותרות – נפלא. אם הוא קוטע את עצמו, משפטים מתארכים בו שלא לצורך ואם הוא פשוט מאבד כיוון – זה הרגע לחשב מסלול מחדש. לצערי, כבר יצא לי לקרוא משפטים באורך פסקה שלמה. הם היו ארוכים עד כדי כך, שהכותב עצמו כבר שכח מה הנושא של המשפט.

קחו דוגמה:

"כדי למצוא פתרון, מומלץ, ראשית, לא להילחץ; ושנית – לחשוב באופן מובנה: השיקולים שיכריעו, לבסוף, בבחירת הפתרון הנחוץ, הם מאפייני הדיירים (יש הבדל בין בניין משותף לבין דופלקס, מטבע הדברים), תנאי השטח – בבית, הבנוי מלבנים, הדבר חשוב שבעתיים והתקציב – הרי לא כולם יוכלו להשקיע את אותו סכום, שכן כל אחד מהם, אם מבוגר אם צעיר, בא מרקע סוציו-אקונומי שונה".

אתם הצלחתם להבין? כי אני נאלצתי לקרוא את המשפט הזה (כן, זה משפט אחד) מספר פעמים עד שלבסוף ערכתי אותו כך שהפך לשישה (!) משפטים קצרים.

בקיצור, אם המשפט ארוך ומסורבל מדי, רצוי לפרק אותו למספר משפטים עוקבים, כפי שמראה הקומיקס הזה מאתר Brainless Tales:

Brainless Tales comics

עוד שגיאה שנוגעת לפיסוק יתר קשורה, כנראה, דווקא להנחה הבסיסית שלי בנוגע לפיסוק כהוראות בימוי. הכותבים שלוקים בה מבצעים עצירה אינטואיטיבית בדיבור, שמיתרגמת לפסיק דווקא אחרי הנושא של המשפט:

"בעלת מקצוע מיומנת, תוכל לפתור לכם את הבעיה בקלות".

אין כאן צורך בפסיק. המשפט הוא משפט חיווי פשוט:

"בעלת מקצוע מיומנת תוכל לפתור לכם את הבעיה בקלות".

אני מניחה שהמקור לשגיאה הזו מגיע מרצון להדגיש את הנושא במשפט. אילו הכותב היה מקריא את המשפט בקול רם, ייתכן שהיה מדגיש את המילים שלפני הפסיק בקולו.

תנו לנשום

בהמשך לסעיף הקודם, רצוי שתבצעו את המחווה הבאה לקוראים שלכם: תנו להם לנשום. בהנחה שבאמת כתבתם משהו שכדאי לקרוא בקול רם בחוצות העיר או לשתף עם החברים ועם המשפחה – חשבו גם על מי שקוראים. יש כותבים מצוינים שהסגנון האישי שלהם נכתב כיחידה אחת, לפעמים אפילו בלי נקודה בסוף משפט. יוצא מעין מונולוג שהוא רצף תודעה, וגם זה בסדר גמור. זה עובד הכי טוב כשמדובר באדם שסגנון הדיבור שלו מוכר ומתנגן באוזניים בעת קריאת הטקסט שכתב.

דוגמה מצוינת אפשר למצוא בחשבון האינסטגרם של הסטנדאפיסטית והשחקנית תום יער:

פוסט תום יער

תום יער יודעת להשתמש בפיסוק, מן הסתם, אבל היא פשוט בחרה לאמץ סגנון כתיבה זה כחלק מהפרסונה הקומית שלה. אגב, עם הזמן שינתה יער את הסגנון שלה והתחילה לפסק את הפוסטים שלה ברשתות החברתיות.

העצה הידידותית שלי: בחרו איפה תרצו לתת לקוראים שלכם לנשום. אם אין אפשרות לפצל את המשפט לשני משפטים ומבחינה תחבירית מתאים לשלב בו פסיק – השאירו את הפסיק. כן, גם אם אפשר בלעדיו.

כיפכוף של מקף

הנה משהו שבלבל גם אותי בעבר, אבל ברגע שלמדתי את העיקרון – אין פשוט ממנו. יש שני סוגים של קו אמצעי (זה שנקרא גם "מינוס" במקלדת): מקף וקו מפריד. יש להם תפקידים מנוגדים זה לזה.

מקף בא לחבר בין מילים או בין איברים, לציין זיקה או לציין טווח, והוא מופיע בלי רווחים בכלל, לא לפניו ולא אחריו. לדוגמה: בית-ספר, יום-הולדת, כל-כך, הכבש ה-16, גילאי 8-6, כיתות ט'-י"ב, 19-12 בינואר וכן הלאה.

קו מפריד עושה בדיוק את ההיפך: הוא מפריד בין שני חלקים במשפט (או יותר), ולרוב הוא יכול להיות מוחלף בפסיקים, בסוגריים או בנקודתיים. קו מפריד חייב להופיע עם ריווח משני הצדדים. לדוגמה: "היזהרו מהמרווח – הוא מסוכן", "ירקות ופירות – המעדנים של הטבע", "יש מקום אחד שלא בדקנו – חוף הים".

בקיצור: אי אפשר להשתמש במינוס הזה שבמקלדת בצורה לא סימטרית. או שיש רווחים משני צידיו (קו מפריד), או שאין רווחים כלל (מקף) – הוא לא יכול להיצמד למילה או למספר רק מצד אחד.

ו' החיבור ופסיק – חברים או אויבים?

גם לי היתה מורה ללשון בבית הספר היסודי שנכנסה לכיתה ופסקה חד-משמעית: "אין ו' החיבור אחרי פסיק!". ככל שזה נגע לנושא השיעור ההוא – עריכת רשימות – היא צדקה. אבל בהרבה מאוד מקרים אחרים, ו' החיבור בהחלט יכולה להגיע אחרי פסיק. ואפילו אחרי נקודה. אם תכתבו משפט שמכיל שני משפטים (משפט איחוי), למשל. לדוגמה: "אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון".

טריוויה מעניינת: באנגלית, הפסיק שלפני ו' החיבור נקרא "Oxford Comma", ולפני כמה שנים ההרכב Vampire Weekend אפילו כתב עליו שיר:

אז איך כותבים משפט שהוא רשימה?

רשימה מורכבת מאיברים, שיכולים להיות מילים בודדות או משפטים. יש מספר סגנונות של רשימות, אבל יש כאן גם כלל חשוב: זוכרים את המורה שלי מהיסודי? נחזור אליה מיד.

כשהרשימה מגיעה בגוף טקסט, היא יכולה להיראות כך:

"קנה לי בבקשה עוגה, בלונים, נרות יום הולדת, כובעים וחטיפים".

המורה, ראית? הסרתי את הפסיק לפני ו' החיבור – כי כאן הוא מיותר.

השגיאה הרווחת היא להוסיף פסיק גם לפני האיבר האחרון:

"קנה לי בבקשה עוגה, בלונים, נרות יום הולדת, כובעים, וחטיפים"

יש שתי אפשרויות לתיקון הרשימה השגויה: הראשונה היא הסרת הפסיק לפני ו' החיבור, והשנייה היא הסרת ו' החיבור והשארת הפסיק: "קנה לי בבקשה עוגה, בלונים, נרות יום הולדת, כובעים, חטיפים". את אותה רשימה אפשר גם לכתוב בלי פסיקים בכלל: "קנה לי בבקשה עוגה ובלונים ונרות יום הולדת וכובעים וחטיפים". זה תקין, אבל קצת מתיש לקרוא את זה. אני מעדיפה את הצורה הראשונה, אבל שוב – הכול עניין של סגנון.

סליחה, אני רק שאלה

לא חשבתם שנזנח את סימן השאלה האהוב, נכון? סימני שאלה דומים בעיניי לנקודות בסוף משפט, מהבחינה הזאת שאחד מסמל שאלה ("מה אמרת?") ושלושה מסמלים שאלה חריפה ("מה אמרת???") – אבל שניים הם מצב ביניים בלתי מובן. בקיצור: אין כלל לגבי מספר סימני השאלה בסוף משפט. כתבו כמה סימני שאלה שאתם רוצים.

עם זאת, לא כל שאלה מסתיימת בסימן שאלה. ישנם שני סוגים עיקריים של משפטים שיש בהם שאלה. הראשון הוא משפט שאלה: "כמה פעמים ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה?". במשפט כזה נשאלת שאלה ישירה, וסימן השאלה מתבקש בסופו.

השני מתאר שאלה שנשאלת. יש בו מילת שאלה ואפילו שאלה, אבל הוא משפט חיווי: "במקרים כאלה כדאי לחשוב כמה עולה המוצר", או "שאלתי אותו מתי מגיעה הרכבת הבאה". במקרה כזה, אין לשים סימן שאלה בסוף המשפט.

אפשר לכתוב את המשפט השני גם כמשפט שמכיל ציטוט, ובמקרה כזה כן יתאים סימן שאלה:

"שאלתי אותו: "מתי מגיעה הרכבת הבאה?"".

לעומת זאת, אם המשפט לא יכיל מירכאות שמעידות על ציטוט, הוא ייקרא כולו כשאלה של כן או לא:

"שאלתי אותו מתי מגיעה הרכבת הבאה?" – כלומר: האם שאלתי או שמא לא שאלתי? ראיתי את הערבוב הזה בהרבה מקומות, ולא נכון לכתוב כך אלא אם כן מדובר בבירור לגבי עצם השאלה (אתם תוהים עם עצמכם, או באוזני מישהו אחר, האם השאלה אכן נשאלה).

דרמההההה!!!!!!!!!!!11

אם הפיסוק הוא בעצם הוראות בימוי, אפשר להשתמש בו גם לצורך הכנסת דרמה לטקסט. כאן נכנסים לתמונה סימן הקריאה וסימן התמיהה.

סימן קריאה יכול לסמן קריאת התלהבות ("לא תאמינו מה מצאתי!"), קריאה אסרטיבית ("היכון, הכן, צא!"), קריאה תקיפה ("בוא הנה מיד!"), קריאה משלהבת ("רק היום ורק אצלנו! אבטיח בשקל!") ועוד קריאות שיסעירו את הקוראים שלכם. ממש רכבת הרים רגשית. מבחינה סגנונית, אני אוהבת להשתמש בסימן הקריאה בקמצנות.

ריבוי סימני קריאה, ברצף או בנפרד, נתפשים לרוב כזיוף של התלהבות או כניסיון להלהיב את הקוראים בצורה מלאכותית, כי הטקסט עצמו אינו מצליח לגרום לאותו אפקט. כמו בדוגמה הזו מהאתר Know Your Meme (תקראו גם את האותיות הקטנות!):

Know Your Meme exclamation marks

סימן תמיהה הוא סימן שאלה ואחריו סימן קריאה. אם ראיתם את הסימן הזה בסדר ההפוך, במיוחד בתמונות או באייקונים – ראיתם סימן תמיהה באנגלית (או בכל שפה אחרת שנכתבת משמאל לימין). הוא בא לסמל תמיהה, וגם בו אני משתמשת במשורה – רק כשאני באמת תמהה בנוגע למשהו. אגב, שמעתם שמריה קארי באה לביקור בישראל ולא טרחה להודיע לי?!

לסיכום

אם לא ציינתי את זה מספיק, פיסוק הוא עניין סגנוני. לצד הטענה הזאת, אסור לשכוח שלכתיבה שלכם יש גם קוראים, ולמען התקשורת שלכם אתם נקבעו גם כללים. חלקם נוקשים (תיזהרו עם מקש הרווח) וחלקם נתונים לשיקולכם. בכל מקרה, המטרה שלכם היא להיות מובנים כדי שהקוראים שלכם ילייקקו, יצטטו וישתפו את הטקסט הגאוני שכתבתם.

יש כל כך הרבה חוקים וטיפים! איך אפשר לזכור את כל זה? אפשר להתחיל עם המדריך הגרפי הקטן שהכנתי לכם, שיגרום לכל טקסט שתכתבו להיראות נפלא כבר מהמבט הראשון. גזרו, שמרו והפיצו לכל עבר!

רווחים וסימני פיסוק

אהבתם את הפוסט? יש שגיאות פיסוק שפסחתי עליהן? מצאתם כאן שגיאות (בלתי אפשרי!) ואתם רוצים לתקן אותי? דברו אליי בתגובות! 🙂

ליבי רן Google+

אהלן, אני ליבי. אני באה מהרדיו, שהוא אחד המדיומים האהובים עליי, אבל בראש ובראשונה אני אשת תיאטרון. יש לי שני תארים בבימוי תיאטרון ואני גם בובנאית. בגדול, אני אוהבת להגיד לאנשים (ולבובות) מה לעשות. בקבוצת אנגורה מדיה (שגם חברת Servula משתייכת אליה) אני משמשת כמגיהה וכעורכת תוכן, מה שאומר שאני זוכה להיות קטנונית ויצירתית כאחד על בסיס יומיומי. אני מאמינה ששפה היא דבר חי ודינמי, ושיש לה חשיבות רבה בתקשורת בין אנשים. בבלוג הזה אני כותבת על ענייני לשון ותחביר, כדי שכל הכיתה תדע.

30 thoughts on “המאמר הטוב ביותר שתקראו על שגיאות פיסוק. נקודה.”

  1. דני הגיב:

    מעולה. כל הכבוד על היוזמה, והביצוע!!!!!!!!1 🙂

    1. ליבי רן הגיב:

      תודהההההההה!!!!!!!!!!!!1 😀

  2. Orel הגיב:

    כתבה מעולה
    תמשיכו עם סדרת הכתבות הזו 🙂

    1. ליבי רן הגיב:

      תודה רבה, בהחלט נמשיך! 🙂

  3. רותם הגיב:

    אהבתי מאוד. תודה!

    1. ליבי רן הגיב:

      תודה לך! איזה כיף! 🙂

  4. קרן הגיב:

    אהבתי!!!!111

    אשמח לקרוא את ההתייחסות שלך לגבי המנהג הרווח היום לכתוב . במקום / כשמציינים זכר/נקבה.
    לדוגמא: א.נשים או אני מדברת אליכן.ם!

    1. ליבי רן הגיב:

      תודה! אני מזמינה אותך להמשיך לעקוב אחרי הבלוג, הנושא בהחלט יטופל בהמשך 🙂

  5. אור הגיב:

    מאמר נהדר ומדויק, שירה של ממש.
    תיקון קטן ולא מאוד מהותי: על פי האקדמיה, ד"ר = "דוקטור לרפואה"

    1. ליבי רן הגיב:

      תודה רבה! אני חושבת שד"ר מתייחס לכל סוגי בעלי התואר השלישי, כיוון שחבר האקדמיה, הדוקטור אבשלום קור, כותב את תוארו בצורה המקוצרת שציינתי. אם יש לך הפנייה למקום שהכלל הזה מופיע בו באתר האקדמיה – אשמח לקישור. אני תמיד אוהבת ללמוד דברים חדשים 🙂

    2. יוסי הגיב:

      "נעיר כי אין כל הבדל בעניין זה בין דוקטור לרפואה לכל דוקטור אחר, ובשני המקרים הקיצור התקני הוא ד"ר בלבד."
      https://goo.gl/JHQufQ

  6. עדי הגיב:

    הי,
    כתבות מעולות!
    יש לך משהו על שימוש במילות קישור?
    י

  7. יונתן בר-נר הגיב:

    מאמר מצויין, כל הכבוד!

    מספר דקויות:
    1. סימן ה"מינוס" במקלדת משמש גם למקף מחבר וגם לקו מפריד, אבל בעצם הם תווים שונים – הקו המפריד הוא ארוך ואילו מקף-החיבור הוא קצר, ובפונטים מסויימים אפילו נמצא בגובה הקצה העליון של האותיות. המאמר עצמו מקפיד על כך, וגם האינפוגרפיות שבו.

    2. באנגלית נהוג לשים את הפיסוק לפני סגירת מירכאות: ‪"Oh look," cried Ned.‬
    לי זה תמיד הפריע ונראה לא הגיוני – הפסיק אינו שייך לטקסט המצוטט, אז למה הוא בתוך המירכאות?

    3. לשילוב של סימן שאלה וסימן קריאה ישנו גם סימן אחד המשלב את שניהם (מה, לא ידעתם‽), אבל הוא לא נמצא בשימוש.

    1. ליבי רן הגיב:

      היי יונתן, תודה על ההארות המחכימות!
      1. בהחלט, אבל האקדמיה מפרטת על הצורה הגרפית השונה (בקישור שבסעיף הזה), ולא רציתי לטרחן לקוראים בנוגע לפעולה הטכנית שהופכת מקף לקו מפריד בוורד (כשאני קוראת מאמרים שנשלחו לי בצורתם הגולמית, אני מזהה קו מפריד שהוסף לאחר כתיבת הטקסט רק כי הוא עדיין בצורתו הקצרה). בג'ימייל אין קו מפריד – הכל נראה כמו מקף. 🙁
      2. באנגלית יש גם פסיק לפני and החיבור בסוף רשימה. קשה לי עם זה, כי התרגלתי לכללים העבריים.
      3. מגניב! איפה אני משיגה לי סימן משולב כזה, יש צירוף קלידים שמאפשר הקלדה שלו באמצעות מקלדת פשוטה? 😀

  8. אורלי הגיב:

    נפלא! קראתי כל מילה ופסיק.

    1. ליבי רן הגיב:

      תודה, אורלי!

  9. שלומי הגיב:

    מאמר נהדר, קולע וממצה.
    אשמח להתייחסות על השימוש בסימן הפיסוק השרוי במחלוקת,
    פסיק נקודה, או בסימונו הרווח, ״;״. תודה.

    1. דפנה בן יהושע הגיב:

      היי אביב!
      מפנה אותך למאמר של האקדמיה ללשון העברית, סעיף 29 🙂
      http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/

    2. דפנה בן יהושע הגיב:

      היי שלומי, תודה רבה!
      מפנה אותך למאמר של האקדמיה ללשון העברית, סעיף 13 🙂
      http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/

      הגב

  10. אביב הגיב:

    מה החוק לגבי גרש יחיד (׳)? מתי משתמשים בו, אם בכלל?

    1. דפנה בן יהושע הגיב:

      היי אביב!
      מפנה אותך למאמר של האקדמיה ללשון העברית, סעיף 29 🙂
      http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/punctuation/

  11. מיטל שנרך הגיב:

    פוסט גאוני !!! לגזור ולשמור ❤ תודה.

    1. דפנה בן יהושע הגיב:

      תודה רבה מיטל! משמח לקרוא 🙂

  12. עמרם הגיב:

    כשאני רואה משהו כתוב בלי סימני פיסוק בכלל אני חושב לעצמי שכנראה מי שכתב את זה הוא מפגר או שהוא חושב שהוא ג'יימס פאקינג ג'ויס שכותב את פרק הסיום של יוליסס

  13. היום רוב האנשים בכלל לא יודעים לקרוא עם פיסוק, ולא יודעים את הכללים של הפיסוק, אז מה זה משנה? וכי זה מה שיקדם לי את האתר בגוגל או איכות הגולשים? למשל מי יודע, מה ההבדל בין סוגריים מרובעים לעגולים [זה שימושי מאד אצלי באתר (אתר ברכות ליום הולדת)]?

  14. רפי מוזס הגיב:

    לפי התקן, לציון טווח יש להשתמש בקו המפריד, בלי רווחים מצידיו.

  15. אברהם הגיב:

    כישואם משהו יודע אם זה סימן חוקי לפיסוק?

  16. אירה הגיב:

    היי, אשמח אם תוכלי לענות לי פה על שאלה. אם אפשר לכתוב ככה או לא.
    נניח "הוא ענה בקוך צרוד, מחוספס והרים את פניו מצופי הזעם לחיוך מרושע…"
    הכוונה אם זה צריך להיות "הוא ענה בקול צרוד ומחוספס והרים את פניו…"
    אני מניחה שהמשפט עם האות ו' בין ה'צרוד' וה'מחוספס' הוא יותר נכון אבל משום מה המשפט בלי ה-ו' יותר מסתדר לי כשאני מקריאה בקול.
    איך יותר נכון?
    תודה מראש!

    1. admin הגיב:

      הי אירה, הצורה השניה נכונה יותר – "הוא ענה בקול צרוד ומחוספס והרים את פניו…".

  17. בלהה שמילוביץ הגיב:

    האם המלה "את" לפני "אותו" ,בקטע על פיסוק יתר, במשפט :"הרי לא כולם יוכלו להשקיע את אותו סכום,". אינה מיותרת ? וגם במשפט בקטע משפט רשימה : "את אותה רשימה אפשר גם לכתוב בלי פסיקים בכלל"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שתפו את הפוסט עם חברים